לפיד (חברה)
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| מייסדים | פסח פרידמן |
| תקופת הפעילות | 1943 בקירוב – 1 באוגוסט 1990 |
| מיקום המטה | רחוב אילת 11, יפו |
| ענפי תעשייה |
ceramics industry  |
| מוצרים עיקריים | כלים סניטריים וכלי קרמיקה |
  | |
"לפיד" הייתה חברה לייצור כלים סניטריים וכלי קרמיקה שפעלה בישראל משנת 1943 בקירוב ועד 1990. החברה הפעילה את אחד המפעלים הגדולים בתעשיית הקרמיקה בישראל, וידועה כיום בזכות כלי הקרמיקה האמנותית שיוצרה במפעל זה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חברת "לפיד" הוקמה על ידי פסח פרידמן, ששימש קודם לכן כמנהל העבודה בבית החרושת ללבנים של יחיאל מיכל שטיינברג במוצא. בשנת 1949 נרכש למפעל, שהוקם ביפו, ציוד חדיש מארצות הברית.[1] בשנת 1950 בקירוב נרכש המפעל על ידי ד"ר קורט מוסברג (1983-1903), תעשיין ממוצא גרמני, שהיה גם הבעלים של חברת ציוד המתכת והמעליות "נחושתן".[2] עיקר התוצרת של המפעל בראשיתו הייתה קרמיקה סניטארית כגון אסלות, כיורים וכדומה. כבר בשנת 1952 הציג המפעל את תוצרתו בתערוכה של חברות הקרמיקה הישראליות.[3] בשנת 1953 נחנך במפעל אגף חדש ובו תנור באורך של כ-150 מ', שהגיע לטמפרטורה של 1,300 מעלות צלזיוס.[4]
בשנים 1958-1957 נרכשה הבעלות על "לפיד" על ידי חברת "כור", בעלת השליטה ב"סולל בונה" ו"חרסה". הדבר יצר מונופול בתחום הייצור הקרמי בארץ.[5] בהדרגה אוחדו קווי היצור של "לפיד" עם אלו של "חרסה".[6] במקביל החלה "כור" גם בייבוא של כלי סניטציה, במטרה לענות על הביקוש לתוצרת חוץ שיובאה על ידי מתחרים שונים.[7] בתחילת שנות ה-70 נעשה ניסיון להעביר את המפעל מיפו לראשון לציון.[8]
בשנות ה-80 עיצבה האמנית-המעצבת ציונה שמשי סדרת כלי אוכל והגשה עבור מפעל לפיד. סדרה זו התאפיינה בצבעוניות מונוכרומטית הנעה בין צבעי יסוד עזים לבין גוני פסטל תקופתיים ובעיטורים גאומטריים מינימליסטיים האופייניים לעיצוב הפוסט-מודרני. ניתן אף לזהות בהם מחווה לגאומטריה שאפיינה את עיצוב כלי הבית בבית-הספר באוהאוס בגרמניה בשנות ה-30 של המאה ה-20. הסקיצות המפורטות לסדרה זו וכן מבחר גדול של הכלים עצמם שמורים באוסף שמשי-הירש שבארכיון אדריכלות ישראל.
בסוף שנות ה-80 היה "לפיד" שרוי במצב כלכלי קשה, שהוביל למחשבות על סגירתו.[9] באוקטובר 1988 הודיעה "כור", שהייתה שרויה במשבר כלכלי קשה, על סגירת המפעל במסגרת תוכנית הבראה. המכשור וקווי הייצור שבו הועתקו אל מפעלי הקרמיקה האחרים של "כור". למרות זאת, המשיכה "כור" לעשות שימוש במותג "לפיד-נעמן" עוד זמן מה.[10]
קדרות לפיד[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1952 הצטרפה למפעל כמעצבת אלסבת כהן, אמנית קרמיקה שהוכשרה אצל הדוויג גרוסמן ופיתחה את המחלקה ה"אמנותית" במפעל, שבראשה עמדה ד"ר ברטה רוזנטל, שניהלה מפעל קרמי בצ'כוסלובקיה קודם לעלייתה לישראל. מחלקה זו מנתה בשנת 1959 20 עובדים.[11] כלי הבית הראשונים שייצרה היו יצוקים מהחומר ליציקת אסלות, אולם בהדרגה השתכללו שיטות העיצוב והעבודה של החברה.
הכלים שעיצבו במפעל היו עשויים אבנית ועוצבו סגנון מודרניסטי, על פי רוב. רבים מהם התאפיינו בצורות גאומטריות מעוגלות ובעיטור מופשט. עיצובים אלו, כגון סדרת "ערבה", הושפעו מדגמים שיוצרו באירופה באותה עת. לצד כלי הקרמיקה הרגילים, עיצב בית החרושת גם מערכות בעיצוב מורכב יותר שיוצרו בהיקף קטן יותר.[12] בנוסף, ייצר בית החרושת אריחי קיר עבור אמנים ומעצבים כגון ציונה שמשי, מוד פרידלנד ואחרים, שיצרו תבליטי קיר ועיטורי קיר קרמיים במקומות שונים.[13]
בשנת 1955 זכה המפעל ב"פרס חיפה לתעשיית קרמיקה" במסגרת תערוכה במוזיאון חיפה לאמנות.[14] בפברואר 1969 הוצגו עבודות מתוצרת המפעל בתערוכה במוזיאון הקרמיקה של מוזיאון הארץ.[15]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קובי קלייטמן, לפיד קרמיקה: כלים בכור ההיתוך, 2020
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפיד, ברשת החברתית פייסבוק- תהל פרוש, עכבר העיר אונליין, העלו חרסה, באתר הארץ, 19 בנובמבר 2008
- מרים שיר, חרסינה או קרמיקה?, דבר, 6 באפריל 1954
- תעשיית הקרמיקה חוסכת למדינה שני מליון דולר בשנה, דבר, 9 ביולי 1954
- ביח"ר "לפיד" מייצר כלים סניטריים חדשים, דבר, 28 במרץ 1956
- מה חדש בממלכת הכלים של "חרסה" "ולפיד", דבר, 23 באוקטובר 1959
- יורם ניסן, הינתן ל"לפיד" ביפו להמשיך?, דבר, 18 בינואר 1962
- הצלחת משולשת הקצוות, דבר, 24 במרץ 1966
- יובל סער, נושא הלפיד: קובי קלייטמן צולל להיסטוריה של לפיד קרמיקה, פורטפוליו, 15 במרץ 2020
- יונת נחמני, ואלה תולדות מפעל הקרמיקה לפיד, באתר כלכליסט, 3 בדצמבר 2020
- רונית ורד, לגלות מחדש את תור הזהב של הקרמיקה הישראלית, בעיתון הארץ, 23 בדצמבר 2020
- אלי אשכנזי, מפעל הקרמיקה שריתק אותו כילד נסגר לפני 30 שנה עכשיו הוא כאל אותו משכחה, באתר וואלה, 2 בינואר 2021
- דנה קסלר, Pottery Appreciation, אתר Tablet Magazine, תאריך 1.2.2021
- קרן דותן, "הרבה פוליטיקאים הסתובבו במפעל הזה. זה לא עזר לו כשסגרו אותו", ישראל היום, 4 בפברואר 2021
- עירית בירן, נושאי הלפיד: עלייתה ודעיכתה של תעשיית הקרמיקה הישראלית, השולחן, 9 במרץ 2021
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "נחושתן" - דוגמה להישגיה של יוזמה פרטית, חרות, 22 בנובמבר 1949
- ^ מוסברג, שעלה לארץ ישראל בשנת 1933 שימש לימים כראש אגף הקרמיקה של התאחדות בעלי התעשייה וגם ראש אגודת הידידות ישראל-יפן.
- ^ 12 בתי חרושת לקרמיקה מציגים את מוצריהם, הצופה, 15 באפריל 1952
- ^ הזמנות לייצוא מוצרי קרמיקה, חרות, 4 ביוני 1953
- ^ "כור" רכשה חמישים אחוז בביהח"ר לקראמיקה "לפיד", למרחב, 28 בינואר 1957;
שותפות בין "חרסה" לבין "לפיד", דבר, 28 בינואר 1957 - ^ הרחבת ייצור קרמיקה סניטרית, הַבֹּקֶר, 23 בנובמבר 1949;
פועלי ביהח"ר "לפיד קרמיקה" חוששים לפיטורי 40% מהעובדים, הצופה, 1 בפברואר 1961;
ל. טרנופולר, רווח של 18 מליון ל"י צפוי במפעלי "כור" ב-1969, דבר, 5 באוגוסט 1969 - ^ "סולכור" תייבא גופים סניטריים מאנגליה, דבר, 28 בדצמבר 1971
- ^ ב. ברק, "לפיד" בחולות ראשון לציון, דבר, 29 באוקטובר 1970
- ^ סכנת סגירה למפעל לפיד קרמיקה שבבעלות כור, מעריב, 9 בנובמבר 1988
- ^ מיכל הולצמן, הלפיד מאיר, מעריב, 15 בינואר 1991
- ^ ביח"ר "לפיד" מייצר כלים סניטריים חדשים, דבר, 28 במרץ 1956
- ^ הצלחת משולשת הקצוות, דבר, 24 במרץ 1966
- ^ קיר דקורטיבי אשר עוצב ויוצר במפעל "לפיד", ממפעלי "כור" מוצג עתה ב"שבוע ישראל" במיניאפוליס וזוכה להצלחה רבה, דבר, 27 בספטמבר 1970
- ^ הוענק פרס חיפה לתעשיית קרמיקה, דבר, 29 בדצמבר 1955
- ^ מוזיאון הארץ - תערוכות זמניות, דבר, 18 בפברואר 1969
| תעשיית הקרמיקה בישראל | |
|---|---|
|